החלטורה החדשה של סער סקלי

מתגעגעים ל"עור לביאות להלום בו"? צמאים לעוד שירה ביטניקית מפיו של נער הפוסטר החדש של השמאל? שבוע אחרי זכייתו המפתיעה במקום השלישי ב"אח הגדול", מגיח סער סקלי כשחקן בהצגה הסאטירית "פלישת חוטפי העולות", ומחזיר לתיאטרון הפרינג' את הסקס-אפיל

יש חיים אחרי האח הגדול: בעוד פליטי ריאליטי טריים אחרים מבלים את זמנם בראיונות חושפניים והתייעצות עם יח"צנים שמנחים אותם כיצד למקסם את 15 הדקות שלהם, סער סקלי מעדיף כנראה לחזור למקומו הטבעי - הבמה. כשבוע אחרי שקטף במפתיע את המקום השלישי בעונה הרביעית של "האח הגדול", הגיח הסטודנט לתיאטרון כשחקן אורח בהצגה הסאטירית "פלישת חוטפי העולות", שהתקיימה על גג "בית העם" בשדרות רוטשילד בתל אביב. אבל מי שציפה לשמוע את נער הפוסטר החדש של השמאל מדקלם משירי דוד אבידן או אלן גינסברג ודאי התאכזב. גם מניפסטים על ירי במפגינים בבילעין לא נשמעו ב"בית העם". במקום זאת קרא סקלי למגר את תופעת ההתבוללות והזהיר את בנות ישראל להישמר מפני חטיפה על ידי בני מיעוטים. לא, סקלי לא החליט להצטרף ל"ישראל ביתנו". הוא עשה זאת במסגרת תפקידו כניסים פדידה, יו"ר תנועת "ישראל יהודית".

סאטירה שנכתבה בזמן אמת
הרעיון די פשוט: קבוצת שחקנים חובבים ממחיזה פרוטוקול של ועדת הכנסת מתחילתו ועד סופו, ומדגימה את נכונות הקלישאה כי בפוליטיקה הישראלית הסאטירה כותבת את עצמה. החלוצים בז'אנר היו יונתן לוי ורועי "צ'יקי" ארד, שהעלו את תמליל ישיבות ועדת שישינסקי שעסקה בתמלוגי הגז הטבעי בהצגה "אנרגיות טובות" וזכו לביקורות משבחות. את הרעיון הזה ממשיכים חברי קבוצת "תיאטרון חזיתי" בהצגה "פלישת חוטפי העולות", שמשחזרת את פרוטוקול ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מחודש דצמבר האחרון. דני דנון, דניאל בן סימון, אנסטסיה מיכאלי ועוד רבים וטובים נטלו חלק בתיאטרון האבסורד הזה, אולם התפקיד שקיבל סקלי הוא דווקא של המומחה-האורח למניעת התבוללות, ניסים פדידה, שמצביע על נתונים מפתיעים בנושא ("עיקר ההתבוללות היא בבנות", "הבעיה מתרחשת בנקודות מפגש וחיכוך").

על סדר יומה של הוועדה הנושא הבוער של חטיפת עולות חדשות בידי בני מיעוטים. אולם, כשנציגת המשטרה מעדכנת כי למעשה אין נתונים על מקרים כאלה, מתעקשים חברי הוועדה כי הדיון מוצדק: החטיפות הן "לא ממש פיזיות", המשטרה מתרשלת או מועלת בתפקידה, והקורבנות מפחדות להתלונן. בזה אחר זה מדברים חברי הכנסת על החטיפות, שהיו או לא היו, מזמנים ממומחים משירותי הרווחה וממשרד החינוך, בעוד הקהל המשתאה מסרב להאמין שישיבה כזו אכן התרחשה, וכי דברים כאלה אכן נאמרו ברצינות. שיטות פיתוי מתוחכמות של נערות באמצעות קולה ופיצה, הסיפור על הרב שמציל את הנערה בדקה ה-90 אחרי שהחתן הערבי המיועד כבר סגר על אולם, ההצעה להעלאת גיל ההתאסלמות בחוק – הכל נאמר ונדון במליאת הכנסת, והקהל לא יודע אם לצחוק או לבכות.


הכנה לקיץ?
התפקיד של סקלי היה קטן יחסית, והוא חסה בצלו של נמרוד פלשנברג שהפליא לשחק את מנכ"ל ארגון להב"ה למניעת התבוללות, בן ציון גופשטיין. הדמות הססגונית שיצר פלשנברג הצליחה לכפר על לא-מעט רגעים מנומנמים שהיה אולי כדאי לקצץ בכדי להפוך את הפרוטוקול להצגת תיאטרון קומוניקטיבית יותר. אבל הקהל הרב שגדש את "גג בית העם" הגיע למען סקלי, ונשם לרווחה כשהגיע סוף-סוף תורו של ניסים פדידה לדבר. אכן, היה זה ללא ספק קהל ידידותי יותר מזה שעמו התמודד הסטודנט לתיאטרון ב"אח הגדול". אבל אם להתנבא, הצטרפותו של סקלי ל"תיאטרון החזיתי" לא מעידה כי הוא מתכנן לחזור ולשכנע את המשוכנעים, אלא רק נוחת למילוי מצברים בבסיס האם, רגע לפני שהמחאה החברתית חוזרת לרחובות.