חברותיו של סער: "אל תצביעו לו"

המנצח בגמר של "האח הגדול" הוא לא אחד הדיירים, אלא ההפקה, שלוקחת את הכסף מהסמסים ששלחתם לחמישה דיירים ומעניקה אותו לאחד. קרן שפי ואינה פונק, שתי חברות טובות של סער סקלי והאחראיות להברחת הראיון עם סער שיינפיין לבית, מסבירות למה אסור לכם להצביע - לו או לכל מתמודד אחר

אנחנו חברות טובות של סער סקלי, צפינו בעונה ואהבנו מאוד את מה שהוא עשה שם. אבל אנחנו לא רוצות שהוא יזכה במיליון.
הדרמה שמייצרת הפקת "האח הגדול" בשאלה "מי יהיה המנצח הגדול?", "מי ייקח את המליון?", מסתירה שתי עובדות פשוטות. ראשית, המנצח הגדול הוא תמיד האח הגדול, חברת "קופרמן הפקות" שמרוויחה עשרות מליוני שקלים בעונה. היא הייתה יכולה לשלם באופן הוגן לכל משתתפי התוכנית מתוך הרווחים העצומים האלה - אחרי הכל, בזכותם היא מרוויחה את הכסף - אבל היא מעדיפה לשלם רק לאחד, כדי ליצור דרמה ולהרוויח יותר. שנית, האח הגדול הוא בכלל לא זה שמעניק את המיליון. מי שנותן את המיליון הם הצופים: הסמסים בגמר הסתכמו בעונות הקודמות למיליון שקלים בערך. מה שהצופים עושים זה לתרום מיליון שקל ולחלק אותם בין חמישה מתמודדים. מה שההפקה עושה זה לקחת את הכסף הזה ולהעביר את כולו למתמודד אחד.
ברגע כניסתו לבית, סער אמר למצלמות: "בחוץ, אנשים לא צריכים להילחם זה בזה על מיליון שקל שהולכים רק למנצח אחד. בחוץ יש לאנשים אינטרסים משותפים, הם יכולים להתאגד, לפעול ביחד". מה שהוא ודיירים אחרים הראו לנו לאורך העונה, הוא שזה אפשרי, במידה מסוימת, להיות ככה גם בפנים.
שבוע וחצי לאחר תחילת העונה, ברי עשתה מעשה של סולידריות שמנוגד לחלוטין לעקרונות הפורמט ויצאה מהבית במפתיע יחד עם חברתה המודחת זיווה. קצת אחר כך, דודו החליט לפרוש בעקבות אשתו, למרות ניסיונות השכנוע של ההפקה, ששברה את החוקים של עצמה והביאה אליו את בטי רק כדי שלא יישבר החוק הגדול, לפיו הסיכוי לניצחון הוא הדבר הכי חשוב. מעט אחר כך, שלושה דיירים סירבו להעמיד אחרים להדחה והעדיפו להדיח את עצמם. בחצי העונה, יעל הודחה כי אמרה שהיא רוצה לצאת.
גם התקציב, כמו ההדחות, הוא מניפולציה של ההפקה שנועדה לגרום לדיירים להילחם זה בזה, והיא נכשלה אפילו
יותר. הדיירים הצליחו לרוב לחלק את התקציב מתוך הסכמה ושיתוף פעולה, והשיא היה בשבוע האחרון, שבו מול תקציב מגוחך של 400 שקל, הדיירים סירבו לשחק את המשחק, והחזירו את הכדור לידיים של האח. בדיוק באותו אופן, בהעמדה האחרונה להדחה הדיירים החליטו לפעול כקבוצה אל מול האח ולהחליט ביחד מה לעשות בהדחה.
האח הגדול נלחם בכוח ולפעמים בפאניקה נגד הפגנות הסולידריות האלה. כשהדיירים סירבו להעמיד להדחה הוא איים לא לתת להם אוכל וסיגריות ואף לפגוע בפרס הגדול. את סער, שנחשב למרדן, כמעט לא הראו בשידור חי בחדר האח הגדול במשך כל העונה, וביומיים אחרי שהברחנו לדיירים מידע על פרשת הכדורים, שידורי ערוץ עשרים נקטעו ללא הרף. אבל התוצאה היתה שהאח הגדול, במקום להיות היד הנעלמה והבלתי אישית של החוק, הפך את עצמו לדמות בתוך המשחק, גם מבחינת הדיירים וגם מבחינת הצופים, שכעסו על קטיעת השידורים. וכמו שתמיר סיכם בהדחה האחרונה, "הדייר שאותו אני רוצה להעמיד להדחה הוא האח הגדול. אני חושב שהגיע הזמן שלו ללכת הביתה".
ההתגבשות של הדיירים במשך העונה אמורה להגביר את האפקט הדרמטי של ימי הגמר, בהם הקבוצה מתפרקת והמיליון חוזר למרכז. אבל הפעם, הדיירים שהתגבשו התחילו לחשוב על עצמם כקבוצה - קבוצה עם אינטרסים משותפים, שיכולים להיות מנוגדים לאינטרסים של ההפקה. כמו שאמר סער: "גם אם בחרת להיות במקום מסוים זה עדיין לא אומר שאתה צריך לוותר על כל הזכויות שמגיעות לך". וכך, ברגע שבו הכל היה אמור להתפרק קרה ההיפך. המציאות של החיים המשותפים שחולקים הדיירים נהפכה לממשית לא פחות מהחוקים המוכתבים של המשחק, והשפיעה עליהם בחזרה.
למרות זאת, מחר (שני) ההפקה תנצח: הגמר יתנהל כמתוכנן, ובסופו אחד מהדיירים יקבל את המיליון. אבל בחיים האמיתיים, להבדיל מתוכניות ריאליטי, אין סוף מוכתב מראש. האחים הגדולים של העולם האמיתי חזקים הרבה יותר מ"האח הגדול", אבל גם מרחב הפעולה שלנו מולם גדול יותר. אילו הם לא היו דיירים בבית :האח הגדול:, אלא למשל עובדים שהחליטו להתאגד, הסולידריות בין המשתתפים היתה יכולה לשנות את הסוף. האח הגדול מנסה לגרום לנו לשכוח את זה. הדרמה סביב הגמר היא לא רק מסחטת כספים, אלא גם ניסיון של האח להחזיר את השליטה על הסיפור לידיו, גם מול הדיירים, וגם מול הצופים שנחשפו בשבועות האחרונים לפרשת הכדורים הפסיכיאטריים.

הניסיון הזה לא חייב להצליח. אל תתנו להם סמסים.