טוב, בשתי מילים: אין סיפור.
ועכשיו בכמה מאות.
אצתי רצתי הבוקר לדרוש ממוכר העיתונים את גיליון "שבעה לילות" שיימכר מחר. שילמתי עליו 13 ש"ח, מחיר העיתון המלא בימי שישי ואפילו קיבלתי "שבעה ימים". באמת הרבה זמן לא חשבתי מה ישראלי בעיניי. בכל מקרה, רכשתי את הגיליון בגלל כתבת הכדורים הפסיכיאטריים בבית האח הגדול.
לקח לי 23 דקות אבל צלחתי את כל תשעת עמודי הכתבה. כמה שעות מאוחר יותר ועדיין אין לי מסקנה קוהרנטית אחת בנושא. ובניגוד למה שתחשבו, זה דווקא די בסדר כי גם הכתבה סלאש תחקיר של רז שכניק לא ממש קוהרנטית. רוצה לומר, היא יותר כמו פאזל שהורכב עקום. החלקים נכנסו לחורים אבל רחמנא ליצלן, לא כמו שהטבע רצה.
שכניק לקח כמה רכיבים, ערבב אותם ביחד ורקח טקסט ארוך ומרשים. תמיד אהבתי פרוזה. זה לא אומר שחלק מהטקסט הארוך והמרשים לא מבוסס על המציאות, סביר להניח שרובו כן. אבל הטקסט, כאמת אחת גדולה לא קיים. למרות הפתיח הסופר דרמטי של שכניק (שתמיד מוזמן לכתוב כאן פוסטי אורח. כאמור, תמיד אהבתי פרוזה). כל כך הרבה מילים נשפכו ובשום מקום לא מופיע משפט אחד שאומר "הפקת האח הגדול מעלה בתפקידה כשעשתה איקס או וואי". אין אישום. יש הרבה טענות שלא מחזיקות מים.
אסביר למה כוונתי. אנא, נסו לעקוב. מתמודדי האח הגדול טוענים בכתבה שהפקת האח הגדול הפגישה אותם עם הפסיכיאטר אילן רבינוביץ', חילקה להם כדורים פסיכיאטריים ובכך עברה על חוקי הפורמט (מידע חיצוני, פגישה עם גורמים זרים) ותמרנה אותם לצורכי העלילה (הפסיכיאטר ניצל את חולשתו של סער שיינפיין ושכנע אותו לנהל מערכת יחסים עם איילה רשף (עוד סוגריים כי חייבים – הוא ממש אמר לו שהצופים חושבים שהוא ואיילה הם כמו בראד ואנג'לינה. אללי. סגור סוגריים) והציע לו להתפייס עם אלירז בין היתר). אם בכל זאת אנסה לזקק את הכתבה הזו למסקנה אחת, אגיע למסקנה הבאה: סער שיינפיין טוען שההפקה ניצלה את השפעת הכדורים שקיבל לצורכי קידום העלילה. בחיי, זה המקסימום שאני יכול לייצר.
מה שמיוחד בסיפור הזה הוא שמדובר בפאקים קטנים שאם יחוברו יחדיו, הם עלולים לגרום לאפקט "וואו". למרות שבפועל, אין צורך באפקט כזה. כי אין כאן באמת "וואו". שנתחיל לפרק את מטען הנפץ?
הדיירים נפגשו עם הפסיכיאטר, כלומר גורם זר – טוב, זה לא ממש חדש. כי אנחנו, כצופים, יודעים שגם פסיכולוג(ית) וגם פסיכיאטר מלווים את ההפקה. ואנחנו יודעים שהפסיכולוג(ית) והפסיכיאטר משוחחים עם הדיירים בחדר האח הגדול דרך המיקרופון ושבמקרים קיצוניים, הם גם נפגשים איתם פנים אל פנים. נו, אז כנראה שהמקרה של סער שיינפיין היה מקרה קיצוני.
הפסיכיאטר חילק לדיירים כדורים פסיכיאטריים – ובכן, את תואר הרפואה שלי מאוניברסיטת טשקנט עדיין לא קיבלתי אבל אני די בטוח שאם אדם סובל מהתקף חרדה/דיכאון והוא נמצא במקום סגור ומעוניין להישאר באותו מקום סגור, יהיה נבון מצד איש מקצוע לתת לו כדור או שניים. הרי אם הוא לא ייתן לו כדור או שניים, אותו אדם יטען שהופקר ולא זכה לטיפול רפואי בזמן מצוקה. נו, העיקר ש"ידיעות אחרונות" מתעלם מהסרט של גואל פינטו ששודר בנובמבר 2010 וחשף את חלוקת הכדורים ומכריז שזהו ממצא מרכזי בתחקיר. אני מניח שהאמת תמיד נמצאת מול העיניים.
הפסיכיאטר מסר לדיירים מידע חיצוני – לכאורה המוקש הכי גדול אבל גם הוא לא ממש גדול כי כבר מהעונה הראשונה של האח הגדול (היוש שפרה, תדעי שאת חזקה בחוץ) ידענו שיש דיירים שיודעים מה קורה מחוץ לבית. לפעמים זה היה דרך אורחים שהגיעו כחלק ממשימות שונות, לפעמים דרך דיירים שנכנסו באמצע העונה ותמיד אפשר לסמוך על הפסיכיות שכמו חיילים שנשארו שנים בג'ונגל בוייטנאם, עדיין לכודות באחת הגבעות של נווה אילן וצועקות "אלירז, תיזהר מפותנה!".
ההפקה תמרנה את הדיירים לצורכי עלילה – ברצינות? בתוכנית ריאליטי? אלוהים אדירים, שמישהו יקרא לרוית ליאור מנדל. אני לא מאמין שאנחנו צריכים להתעסק בטיעון כזה בשנת 2012. די, זה יותר מדי קל.
כאמור, הרבה פאקים קטנים שצריכים לייצר "וואו". ולכו תדעו, אולי הם באמת מייצרים וואו בקרב קהל מסוים. שמורכב מאנשים שעדיין מתלהבים מטקסטים של יאיר לפיד, נניח.
למעשה, יש פאק גדול אותו הכתבה הייתה צריכה להדגיש: היחס לו זוכים מתמודדי הריאליטי מההפקה בתום השידור. האם שיינפיין הוזנח רפואית לאחר שהעונה הסתיימה? ואם כן, מה הוא עשה בנושא. ולמה רק את זה. ולמה לא דבר אחר. ומה יש להפקה להגיד על הנושא. אחרי כל כך הרבה שנות ריאליטי, זה אמור להיות הפוקוס בכתבה כל כך מרכזית. אבל הכתבה עסקה במה שהתרחש בזמן השידור. כלומר, נטשה את מתמודד הריאליטי בדיוק כמו ההפקה, חטאה את אותו החטא.
וזה משאיר אותנו עם הסיפור העצוב של סער שיינפיין. אני בכוונה משתמש במילה "עצוב" כי זה באמת סיפור עצוב. אני מאמין שסער שיינפיין באמת מאמין למה שהוא מספר ואני עוד יותר מאמין ששיינפיין גורר איתו טראומה מהתוכנית. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את זה. הבעיה היא שיש פער עצום, כמעט בלתי נתפס, בין טראומה בה צריך לטפל ובין הרכבת פאזל כל כך מופרך וכל כך מגוחך כפי שהורכב בכתבה סלאש תחקיר. הדבר הזה לא היה צריך להיות כתבה. הוא היה צריך להיות סרט עלק-דוקומנטרי שיתעד את הקריסה אחרי השתתפות בתוכנית ריאליטי.
קשה להיות אמפתי כלפי אנשים שבוחרים ללכת לפורמט כמו האח הגדול. בטח אחרי שצפו בעונה אחת לפחות. אף אחד לא לקח את האנשים האלה מהרחוב וכלא אותם בנווה אילן. הם ידעו היטב למה הם נכנסים וגם אם לא ידעו, הם היו יכולים לצאת מתי שירצו. האמת העצובה היא שאם שיחה עם יורם זק ו/או פסיכולוג(ית) ו/או פסיכיאטר שינתה את דעתם, הם לא רצו לצאת. כנראה לא באמת.
אל תטעו, הפקת האח הגדול עשתה לאורך השנים מספיק טעויות גדולות (בולבולגייט) עליהן לא שילמה מספיק (לדעתי בלבד). אלוהים יודע שההפקה הזו לא מושלמת. אבל כאן לא מדובר אפילו בטעות קטנה (שנקרא לה בולבולונגייט ונסגור מעגל?), מקסימום התרסקות לא פוטוגנית א-לה ווייפאאוט.
מקור צפנייה
ועכשיו בכמה מאות.
אצתי רצתי הבוקר לדרוש ממוכר העיתונים את גיליון "שבעה לילות" שיימכר מחר. שילמתי עליו 13 ש"ח, מחיר העיתון המלא בימי שישי ואפילו קיבלתי "שבעה ימים". באמת הרבה זמן לא חשבתי מה ישראלי בעיניי. בכל מקרה, רכשתי את הגיליון בגלל כתבת הכדורים הפסיכיאטריים בבית האח הגדול.
לקח לי 23 דקות אבל צלחתי את כל תשעת עמודי הכתבה. כמה שעות מאוחר יותר ועדיין אין לי מסקנה קוהרנטית אחת בנושא. ובניגוד למה שתחשבו, זה דווקא די בסדר כי גם הכתבה סלאש תחקיר של רז שכניק לא ממש קוהרנטית. רוצה לומר, היא יותר כמו פאזל שהורכב עקום. החלקים נכנסו לחורים אבל רחמנא ליצלן, לא כמו שהטבע רצה.
שכניק לקח כמה רכיבים, ערבב אותם ביחד ורקח טקסט ארוך ומרשים. תמיד אהבתי פרוזה. זה לא אומר שחלק מהטקסט הארוך והמרשים לא מבוסס על המציאות, סביר להניח שרובו כן. אבל הטקסט, כאמת אחת גדולה לא קיים. למרות הפתיח הסופר דרמטי של שכניק (שתמיד מוזמן לכתוב כאן פוסטי אורח. כאמור, תמיד אהבתי פרוזה). כל כך הרבה מילים נשפכו ובשום מקום לא מופיע משפט אחד שאומר "הפקת האח הגדול מעלה בתפקידה כשעשתה איקס או וואי". אין אישום. יש הרבה טענות שלא מחזיקות מים.
אסביר למה כוונתי. אנא, נסו לעקוב. מתמודדי האח הגדול טוענים בכתבה שהפקת האח הגדול הפגישה אותם עם הפסיכיאטר אילן רבינוביץ', חילקה להם כדורים פסיכיאטריים ובכך עברה על חוקי הפורמט (מידע חיצוני, פגישה עם גורמים זרים) ותמרנה אותם לצורכי העלילה (הפסיכיאטר ניצל את חולשתו של סער שיינפיין ושכנע אותו לנהל מערכת יחסים עם איילה רשף (עוד סוגריים כי חייבים – הוא ממש אמר לו שהצופים חושבים שהוא ואיילה הם כמו בראד ואנג'לינה. אללי. סגור סוגריים) והציע לו להתפייס עם אלירז בין היתר). אם בכל זאת אנסה לזקק את הכתבה הזו למסקנה אחת, אגיע למסקנה הבאה: סער שיינפיין טוען שההפקה ניצלה את השפעת הכדורים שקיבל לצורכי קידום העלילה. בחיי, זה המקסימום שאני יכול לייצר.
מה שמיוחד בסיפור הזה הוא שמדובר בפאקים קטנים שאם יחוברו יחדיו, הם עלולים לגרום לאפקט "וואו". למרות שבפועל, אין צורך באפקט כזה. כי אין כאן באמת "וואו". שנתחיל לפרק את מטען הנפץ?
הדיירים נפגשו עם הפסיכיאטר, כלומר גורם זר – טוב, זה לא ממש חדש. כי אנחנו, כצופים, יודעים שגם פסיכולוג(ית) וגם פסיכיאטר מלווים את ההפקה. ואנחנו יודעים שהפסיכולוג(ית) והפסיכיאטר משוחחים עם הדיירים בחדר האח הגדול דרך המיקרופון ושבמקרים קיצוניים, הם גם נפגשים איתם פנים אל פנים. נו, אז כנראה שהמקרה של סער שיינפיין היה מקרה קיצוני.
הפסיכיאטר חילק לדיירים כדורים פסיכיאטריים – ובכן, את תואר הרפואה שלי מאוניברסיטת טשקנט עדיין לא קיבלתי אבל אני די בטוח שאם אדם סובל מהתקף חרדה/דיכאון והוא נמצא במקום סגור ומעוניין להישאר באותו מקום סגור, יהיה נבון מצד איש מקצוע לתת לו כדור או שניים. הרי אם הוא לא ייתן לו כדור או שניים, אותו אדם יטען שהופקר ולא זכה לטיפול רפואי בזמן מצוקה. נו, העיקר ש"ידיעות אחרונות" מתעלם מהסרט של גואל פינטו ששודר בנובמבר 2010 וחשף את חלוקת הכדורים ומכריז שזהו ממצא מרכזי בתחקיר. אני מניח שהאמת תמיד נמצאת מול העיניים.
הפסיכיאטר מסר לדיירים מידע חיצוני – לכאורה המוקש הכי גדול אבל גם הוא לא ממש גדול כי כבר מהעונה הראשונה של האח הגדול (היוש שפרה, תדעי שאת חזקה בחוץ) ידענו שיש דיירים שיודעים מה קורה מחוץ לבית. לפעמים זה היה דרך אורחים שהגיעו כחלק ממשימות שונות, לפעמים דרך דיירים שנכנסו באמצע העונה ותמיד אפשר לסמוך על הפסיכיות שכמו חיילים שנשארו שנים בג'ונגל בוייטנאם, עדיין לכודות באחת הגבעות של נווה אילן וצועקות "אלירז, תיזהר מפותנה!".
ההפקה תמרנה את הדיירים לצורכי עלילה – ברצינות? בתוכנית ריאליטי? אלוהים אדירים, שמישהו יקרא לרוית ליאור מנדל. אני לא מאמין שאנחנו צריכים להתעסק בטיעון כזה בשנת 2012. די, זה יותר מדי קל.
כאמור, הרבה פאקים קטנים שצריכים לייצר "וואו". ולכו תדעו, אולי הם באמת מייצרים וואו בקרב קהל מסוים. שמורכב מאנשים שעדיין מתלהבים מטקסטים של יאיר לפיד, נניח.
למעשה, יש פאק גדול אותו הכתבה הייתה צריכה להדגיש: היחס לו זוכים מתמודדי הריאליטי מההפקה בתום השידור. האם שיינפיין הוזנח רפואית לאחר שהעונה הסתיימה? ואם כן, מה הוא עשה בנושא. ולמה רק את זה. ולמה לא דבר אחר. ומה יש להפקה להגיד על הנושא. אחרי כל כך הרבה שנות ריאליטי, זה אמור להיות הפוקוס בכתבה כל כך מרכזית. אבל הכתבה עסקה במה שהתרחש בזמן השידור. כלומר, נטשה את מתמודד הריאליטי בדיוק כמו ההפקה, חטאה את אותו החטא.
וזה משאיר אותנו עם הסיפור העצוב של סער שיינפיין. אני בכוונה משתמש במילה "עצוב" כי זה באמת סיפור עצוב. אני מאמין שסער שיינפיין באמת מאמין למה שהוא מספר ואני עוד יותר מאמין ששיינפיין גורר איתו טראומה מהתוכנית. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את זה. הבעיה היא שיש פער עצום, כמעט בלתי נתפס, בין טראומה בה צריך לטפל ובין הרכבת פאזל כל כך מופרך וכל כך מגוחך כפי שהורכב בכתבה סלאש תחקיר. הדבר הזה לא היה צריך להיות כתבה. הוא היה צריך להיות סרט עלק-דוקומנטרי שיתעד את הקריסה אחרי השתתפות בתוכנית ריאליטי.
קשה להיות אמפתי כלפי אנשים שבוחרים ללכת לפורמט כמו האח הגדול. בטח אחרי שצפו בעונה אחת לפחות. אף אחד לא לקח את האנשים האלה מהרחוב וכלא אותם בנווה אילן. הם ידעו היטב למה הם נכנסים וגם אם לא ידעו, הם היו יכולים לצאת מתי שירצו. האמת העצובה היא שאם שיחה עם יורם זק ו/או פסיכולוג(ית) ו/או פסיכיאטר שינתה את דעתם, הם לא רצו לצאת. כנראה לא באמת.
אל תטעו, הפקת האח הגדול עשתה לאורך השנים מספיק טעויות גדולות (בולבולגייט) עליהן לא שילמה מספיק (לדעתי בלבד). אלוהים יודע שההפקה הזו לא מושלמת. אבל כאן לא מדובר אפילו בטעות קטנה (שנקרא לה בולבולונגייט ונסגור מעגל?), מקסימום התרסקות לא פוטוגנית א-לה ווייפאאוט.
מקור צפנייה
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה